תופעת "הנהיגה הצעירה" – התבגרות מוטורית בצל האיום הקטלני

צביקה בר-דרור, לשעבר ראש ענף בטיחות בדרכים בצה"ל (93-97)

6653303 - 054 bar-dror@bkm.co.il www.bkm.co.il

שנת 2002 לא שונה בנתוניה מהשנים הקודמות לה, שיעור הנהגים הנהרגים בתאונות דרכים בגילים 17 עד 24 בישראל הינו פי 2.5 מאשר כלל הנהגים. סביר להניח שגם בשנים 2003-2004 השיעור דומה. כ- 20,000 צעירים נפגעים במדינת ישראל כל שנה בתאונות דרכים. הצעירים מהווים פחות מ- 20% מאוכלוסיית הנהגים ומהווים כשליש מנפגעי תאונות הדרכים בארץ בשנה. עשרות מהם מסיימים את חייהם, מאות יישארו נכים קשים לצמיתות.

מדינת ישראל אינה היחידה בהתמודדות הקשה. תאונות הדרכים הן גורם המוות העיקרי בעולם כולו. במשך הזמן שיעבור בין סיום העיון במאמר זה לבין יום המחר ייהרגו 1,360 בני אדם בתאונות דרכים ברחבי העולם, 41,100 יפצעו, ו - 12,330 מהם יפצעו קשה. נתונים אלה עולים ממחקר שערך ארגון הבריאות העולמי והוצגו בוושינגטון בדצמבר 98', בכנס השנתי השלישי על תחבורה, בטיחות בדרכים ובריאות. למעלה מ-1.2 מיליון בני אדם נהרגים בתאונות דרכים בכל שנה בכל העולם, כך על-פי נתוני דוח שפורסם על-ידי ארגון הבריאות העולמי. מהנתונים עולה עוד, כי 50 מיליון בני אדם נפצעים בתאונות דרכים בכל שנה.
הדוח מזהיר כי לאור המגמה הנוכחית, עד שנת 2020 יהפכו תאונות הדרכים לאחת הסיבות העיקריות למקרי מוות שניתן למנוע, יותר ממקרי השבץ וה-HIV.
הממצאים פורסמו לציון יום הבריאות הלאומי (יום ד', 7.4.04).
זו הפעם הראשונה שארגון הבריאות העולמי מתמקד בנושא בטיחות בדרכים. גורמים רשמיים בארגון ציינו, כי הם רוצים להפנות את אור הזרקורים לנושא האיום של תאונות הדרכים.
"לעיתים תכופות מדי נושא הבטיחות בדרכים מקבל התייחסות וטיפול כנושא תעבורה ולא כנושא של בריאות הציבור", אמר ד"ר לי ג'ונג-ווק, מנהל ארגון הבריאות העולמי.
על-פי נתוני הדוח, למעלה מ-3,000 בני אדם נהרגים בתאונות דרכים בכל יום. רובם צעירים, בגילאים שבין 15-44. עוד מזהיר הדוח כי ללא פעולה מיידית ודחופה מספר מקרי המוות יעלה ב-60% במהלך 16 השנים הבאות. הפגיעה מתאונות דרכים יכולה להפוך לאחת הסיבות הגדולות ביותר של מקרי המוות שניתן למנוע, עד 2020 - הסיבה השלישית אחרי מחלות לב ודיכאון.
הדוח מציין כי הדרכים הבטוחות ביותר הן במערב אירופה, עם ממוצע של 11 מקרי מוות לכל 100,000 אנשים, זאת בהשוואה לאפריקה ולמדינות במזרח התיכון עם ממוצע של 28.3 ו-26.3 ל-100,000 בני אדם בהתאמה. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, ונשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, הביעו את תמיכתם במסע התעמולה לשיפור הבטיחות בדרכים. "תאונות הדרכים פוגעות באופן הקשה ביותר בקהילות המקופחות ביותר" אמרבלייר: "בבריטניה, ילדים עניים נמצאים בסיכון גבוה פי 5 למות בתאונות דרכים ונתונים אלו משקפים את המצב בכל העולם", אמר. עוד הוסיף ואמר כי "עד שנת 2020 תאונות הדרכים יהוו גורם מרכזי למוות אף יותר מ-HIV ומשחפת, וימוקמו במקום השלישי במקרי המוות והנכות בעולם כולו".
נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, אמר כי "כיום מספר מקרי המוות כתוצאה מתאונות דרכים הוא הגבוה ביותר במדינות מתפתחות והוא ממשיך לעלות כשהמדינות משגשגות יותר והופכות ממונעות יותר". "בארצות הברית, תאונות דרכים נשארו הגורם המוביל למוות אצל אמריקנים מתחת לגיל 35".ד"ר ג'ונג-ווק קרא לממשלות לנקוט בפעולות מיידיות. "הנתונים הנוכחיים מדליקים נורה אדומה, ומה שמדאיג אף יותר היא המגמה", אמר ד"ר ג'ונג-ווק. לדבריו, "אם המגמה תמשך, עד שנת 2020 מספר בני האדם שיהרגו או יהפכו לנכים בכל יום בכבישים בעולם יגדל ביותר מ-60%. תאונות הדרכים יהוו 'תרומה' משמעותית לנטל העולמי של המחלות והפגיעות.
צעירים מהווים 10 אחוז מכלל אוכלוסיית ארה"ב ואילו שיעור ההרוגים מהם בתאונות דרכים עומד על 15 אחוז. 2 מכל 3 צעירים הנהרגים בהתנגשות כלי רכב הינם גברים. כ- 50% מהרוגי תאונות הדרכים של צעירים נגרמים בסופי השבוע בשעות הלילה המאוחרות. אלכוהול ועייפות מהווים גורמים תורמים לחוסר הניסיון ולמיומנות המדומה. מחקר חדש ומעניין של אוניברסיטת ווטרלו (98') טוען שתאונות קטלניות בהן נוהגים צעירים בני 16 - 19 גבוהות פי 5 - 7 כאשר ברכב נמצאים 2 ויותר נוסעים מאשר אילו הנוהג הצעיר היה נוהג לבד. הממצא מתייחס לנהיגת יום ולילה גם יחד. שיעור המעורבות של הצעירים בתאונות דרכים קטלניות אף מחמיר אם הנוסעים ברכב הנם צעירים גם כן. משמע ההתמודדות לריסון התופעה החמורה אינה מול הצעיר הנוהג אלא מול הקבוצה ברכב או בקבוצת כלי-רכב. משמע שהתובנה בבסיס כל תוכנית מניעה אפקטיבית לצעירים הינה טיפול קבוצתי ולא יחידני. התאונה נגרמת ע"י הקבוצה ולא ע"י היחיד – תופעה ייחודית שאין לה שום מקבילה במגוון האוכלוסיות הנפגעות בדרכים.

בארה"ב, באנגליה, יפן, צרפת, גרמניה, ישראל ובעוד מדינות מוטוריות (מעל 300 כלי רכב ל- 1000 נפש) ברור לרשויות ולמכוני המחקר, כבר יותר משני עשורים, שקיימת תסמונת "נהיגה צעירה" גברית. נהגים צעירים גברים 16-24 הינם "קבוצת סיכון". לאור המציאות העגומה, הנתונים והמידע הגלובאלי המסקנה של רוב הישויות המחויבות לטפל בתופעה הינה שההכשרה לנהיגה בטיחותית והחינוך התעבורתי הקונבנציונאלי אינם אפקטיביים.

האם ידוע על ישויות שהצליחו לטפל בתופעה והשרישו תרבות של עשייה אפקטיבית?

מסקירת המידע נמצא שבמספר מדינות בארה"ב ובאוסטרליה החלו ליישם בשנים האחרונות "רישיון נהיגה מדורג". ידוע שצה"ל הצליח להטמיע מערכתית כבר מעל עשור ומחצה את שיטת ה"רישיון המדורג". כלל החיילים בעלי רישיון נהיגה צבאי מחויבים בהליך של "קליטת נהג חדש ליחידה". חיילים לוחמים שצריכים לנהוג בג'יפים ונ.נ. לסוגיהם עוברים הכשרה מדורגת ואינם נוהגים על כלי רכב אלה מייד לאחר קבלת רישיון הנהיגה הצבאי. בשיטה זו החייל עובר הכשרה על כלי הרכב הייעודי ובקבל "היתר" המוטבע ברישיונו. שיטת רישיון נהיגה מדורג נהוגה בעוד צבאות בעולם. צה"ל שעוסק בהכשרת נהגים צבאיים צעירים הצליח לצמצם בכ- 90% את המעורבות בתאונות דרכים קטלניות ובמעל 70% בתאונות עם נפגעים. "רישיון נהיגה מדורג" בצה"ל הינו אחד הנדבכים האסטרטגיים להצלחתו בהתמודדות עם תאונות הדרכים. יחד עם זאת פריצת הדרך בטיפול אפקטיבי במניעת ת"ד במהלך שנות ה- 80 בצה"ל נבעה מראיה מערכתית ומחוייבות מפקדים.

במספר חברות מסחריות בארץ החלו להנהיג לפני כעשור את שיטת ה"היתרים". לדוגמא: בחברת רב- בריח הוכח קשר הדוק בין מצב המעורבות בתאונות דרכים לפני הפעלת השיטה למצב לאחר הפעלת השיטה. שיעור המעורבות בתאונות דרכים בחברה הצטמצם במאות אחוזים. אם כי שיטה זו בלבד לא גרמה למעורבות לצנוח כמעט לאפס אלא עוד הרבה פעולות ארגוניות נוספות.

בצה"ל נלמד ממחקרים חדשים 1993 - 1996 ע"י הענף לבטיחות בדרכים שמאפייני תאונות הצעירים מזוהים הן בתווך המקצועי של מטלת הנהיגה - הראיה התעבורתית, ההתנהגות המוטורית, עקיפות, פניות, נסיעה בעיקולי הדרך, חליפת צמתים ומחלפים ירידה ועליה מהשוליים איבוד שליטה במצבי קיצון וכד' והן ברובד החוויתי- חברתי-רגשי - מוטיבציוני- פסיכולוגי של הנהיגה- עצמאות, מסוגלות, ביטוי לרגשות, לאתגר, ליוקרה, להתבגרות, השפעה הדדית של הקבוצה על היחיד ולהפך (לחץ חברתי), הכחשה, הדחקה, יחסים בין המינים ועוד. צה"ל מצא שהנהיגה הצעירה הינה בעצם נהיגה קבוצתית (תאונת דרכים קבוצתית) ולא של הנוהג הבודד נתון רב עוצמה שהשפיע רבות על פעולות ותוכניות ההסברה וההדרכה המערכתיות בהן הצבא נקט לריסו התופעה.

צבא ארה"ב עוקב בדאגה רבה אחר מעורבות חייליו בתאונות דרכים בעת נהיגתם בכלי רכב פרטיים. הנתונים של צבא ארה"ב מדווחים על שיעור מעורבות גבוה בקרב חיילים צעירים גברים בעיקר בסופי שבוע, בשעות הלילה, בעיקר לפנות בוקר, שתיית אלכוהול, מהירויות ואי חגירת חגורות בטיחות. זרוע האוויר של צבא ארה"ב פיתחה תוכנית מיוחדת לנהיגה מתקדמת באופנועים והצליחה בזכות תוכנית זו לצמצם באופן ניכר את תאונות האופנועים בקרב צוותי אוויר וקרקע.

חלון ההזדמנות להתערב ולתמוך פרו-אקטיבית, עפ"י המחקרים, הינו מייד בחודשי הנהיגה הראשונים , וככל שמתרחקים מנקודה זו הולכת ופוחתת האפקטיביות לעיצוב תפיסת "גרעין הנהיגה האישי" לאחריות, מתינות ומקצועיות - Safety Mind-Set. הנהיגה הנה מקרה פרטי של התנהגות לכן ההתמודדות הנכונה עם מניעת התאונות הנה בפיתוח קוד התנהגותי המעודד מחוייבות אישית עמוקה של הצעיר לאחריות, מתינות ומקצועיות שהם המפתח למניעת שגיאות התנהגותיות ובהכרח הקטנת ההסתברות למעורבות בתאונות. "רגע האמת" הינו מייד עם קבלת רישיון הנהיגה, בעת לקיחת ההגה ליד. היחסים במשפחה סביב הרכב והנהיגה מתוחים מאוד ומוקצנים בהיעדר יד מקצועית מכוונת. ההתנגחויות, המאבקים והחיכוך סביב הנהיגה אינם תורמים להרגעת התא המשפחתי וגורמים להגברת תסמונת "הדווקא" המאפיינת את הצעירים בתהליך התבגרותם. בבתים רבים הופכים סופי השבוע לסיוט אחד גדול, זהו ליל שימורים ארוך עד שההורים רואים את הבנים והבנות במיטותיהם אי שם בשעות הבוקר המוקדמות לאחר ליל בילויים שטוף אלכוהול ועייפות עת חזרו מהפבים, המסיבות והדיסקוטקים. הניסיון המצטבר בצה"ל לטיפול בתופעת הנהיגה הצעירה הצבאית אוזרח למיזם שכבר העביר בשעריו כ- 4000 חיילים נושאי רישיונות אזרחיים. המיזם נקרא "מסלול 1000" ( (96-98 ובו נעשה ניסיון ראשון מסוגו בארץ (ובעולם) לטפל קבוצתית בעיצוב תפיסה, עמדות והתנהגות. המיזם הופעל בשיתוף פעולה מלא בין צה"ל למשרד התחבורה . המיזם שהיווה פריצת דרך תודעתית לאומית לא הצליח לתפוס תאוצה ודעך מהר מידי.

החינוך למניעת תאונות דרכים הינו קשה, מתיש ומסובך לטיפול אינדיבידואלי ומערכתי.יותר מ- 100,000 נהגים צעירים חדשים עולים על הכביש מידי שנה עם כלי רכב חדישים, מהירים ומתודלקים. אלה הינם כלי רכב שהצעירים מקבלים מהוריהם. בסופי השבוע בעיקר בלילות הם מהווים מעל 90 אחוז מהנהגים בכבישים בכל הארץ. המהירות הממוצעת בשעות אלה הנה כ - 150 קמ"ש עם רייסים של עד 240 קמ"ש. בכלי הרכב קבוצות של צעירים בליינים חלקם נוהגים תחת השפעת אלכוהול וסמים. כנגד כל האנרגיה הבלתי מרוסנת הזו אין כמעט כוחות מאזנים ולכן התוצאה לה הורגלנו היא כ- 20,000 צעירים נפגעים בשנה הנזקקים לאשפוז ועשרות צעירים הרוגים.

"נהיגה צעירה" גברית הינה תסמונת קשה ובעלת תוצאות הרסניות על אנשים, משפחות ועל החברה כולה. התמודדות אפקטיבית צריכה להתחיל בשינוי תפיסת הבטיחות בראשיהם של כל הצעירים. לצעירים הנוהגים היום בכבישים אין דוגמא אישית ממרבית הנהגים הותיקים. אין להם בדרך כלל גם דוגמא מהוריהם, מוריהם ומחנכיהם. זהו מוקד הקושי העיקרי. האווירה העכורה בכבישים משקפת את ה"ג'ונגל האנושי" בו אנו חיים. רוב הצעירים המקבלים רישיון נהיגה על פי חוק עדיין אינם כשירים עדיין בטיחותית לנהיגה. הם אינם כשירים כיוון שלא הושקעה בהם תפיסה ותודעת בטיחות Safety Mind-Set למחוייבות אישית שתוצאתה "מחויבות מוחלטת למניעת פגיעה ואובדן אדם". מכאן, שההורים והצעירים אינם פטורים מהמשך ההשקעה בהפנמת הבטיחות כערך ליבה בחיים לאחר השגת רישיון הנהיגה ! כבישי מדינת ישראל רוויים בנהגים – הנוהגים עם רישיונות נהיגה חוקיים ברי תוקף אולם בהתנהגותם אינם כשירים עדיין בטיחותית לנהיגה. לאור תמונת מצב הבטיחות העגומה, לאורך עשרות שנים, נראה שלרשויות כמעט ואין פתרונות חינוכיים אפקטיביים. הטלת האחריות לנעשה בכבישים על משטרת ישראל הינה לטמון את הראש בחול. המאמץ הוא מאמץ חינוכי תרבותי טהור ולא מאמץ אכיפתי שיטורי טהור כפי שקיים היום בכבישים.

אם רוצים שבעוד שני עשורים, בשנת 2020 , נפגע קשה/הרוג בתאונת דרכים על פני שנה שלמה בכל הארץ – זו תהייה תופעה נדירה וחריגה – יש להתחיל להשקיע בצעירים מאמצים ומשאבים כדוגמת "מסלול 1000". יש לעצב מתודולוגיה חדשה המבוססת על שינוי ראש, שינוי תפיסה, ועיצוב תרבות התנהגות המחנכת ומרסנת אנרגיות הרסניות, זאת ע"י חניכה מתמדת, לאורך שנים, ולא על אכיפת חוקים ותקנות וענישה. מתודולוגיה כזו כבר הצליחה בצה"ל ו"מסלול 1000" הוא " כוכב הצפון" האסטרטגי לחברה בישראל.

סוד ההצלחה טמון בנחישות לעצב "תפיסת בטיחות" פרואקטיבית כל שנה בראשיהם של 100,000 צעירים בראשית דרכם המוטורית. כחברה עלינו להפנים את התודעה שאין להתפשר עם תאונות ונפגעים. עלינו לעצב תפיסת מחויבות לבטיחות שתוצאתה מחויבות מוחלטת למניעת פגיעה באדם. יש ללמוד מה"מעבדות" שהצליחו להטמיע מתודולוגיות חדשות פרואקטיביות. דומה הדבר לנחישות להדביר מגיפה קשה. אם לא מגיעים לשורשי התסמונת, לא תתפתח התובנה האפקטיבית להצלחה.

צעירי מדינת ישראל במאה ה - 21 הנם דור טכנולוגי ומוטורי בעל אנרגיה ופוטנציאל ערכי וחינוכי רב. זה דור שה- MIND-SET SAFETY שלו חלש לכן הוא צריך עזרה וטיפול התערבותי מערכתי מצד כל ישות שחרטה זאת על דגלה.